הבכתי אותך אבל המשכת להביט בי את מארץ האוהבים ושם הפחד לא משחק תפקיד לפעמים זה נראה שרק אני חושב אחרת...

אין לי הרבה אושר בתוכי. אבל פגשתי בו לא מעט.. וזה בסדר ככה, שהוא הולך וחוזר. לא נשאר....

גם בטבע בין עונה לעונה, יש מרווח לחפיפה כדי לתת לאנשים להחליף מלתחה, לבעלי החיים ללכת לישון או להתעורר, לאחרים פשוט...

ברירת המחדל מעולם לא היתה ברירה, כי... הפער בין המצוי לרצוי רק מתרחב בי. לא משחק משחקים אין חוקים כאן. יש פעולות, יש תגובות ויש מעט זמן ...

לא רוצה לדוג אותך ברשת, לא לקבל עלייך המלצה מאפליקציה, לא רוצה להכיר אותך במועדון, או במסיבה גדולה, עם כל המי ומי ומה...

לאחרונה היא היתה זהירה. המילים שהיא קנתה עלו לה ביוקר .ההבטחות שקיבלה הגיעו ריקות .אז היא הפסיקה לצפות שמשהו טוב יקרה...

בין ריסון ציפיות לאופטימיות לא מנומקת אתה כבול לנדנדה מוטרפת בפארק התמימות של הילד שהיית. לאורך זיכרון תחנות חייך......

מאז שזה נגמר את מהלכת בעולם מרגישה בודדה לא משנה כמה צבע שמה על עצמך את מרגישה אפורה....

בעולם מוטרף אהיה לך אי של שפיות. בעולם שסוגר עלייך אהיה רוח מתחת לכנפייך...

אני אוהב שתיקות סוערות, מעט מילים עם משמעות גדולה, דקויות עטופות בלבול, צניעות שמרימה את הראש...

בואי נחליט להיות תמימים, כאילו אף פעם לא שיקרו לנו, נביט אחד בשני כאילו מעולם לא שברו לנו הלב, כאילו לא נכוונו, ולא נשרפנו, ולא בגדו בנו, לא זרקו אותנו, ולא גנבו לנו את החלומות...

לא שברת לי את הלב, רק לקחת חתיכת מהפאזל, שהרכיב את תמונת חיי היפה.על חתיכת הפאזל שלקחת הופיעה דמותך, ועכשיו בתמונה יש חור. אך בקרוב תופיע מישהי חדשה...

בארון הבגדים שלי אני תמיד משאיר קצת מקום פנוי, ממש כמו הפינה הפנויה שיש לי בלב...

קרני השמש הפילו אור / על ההילה שמסביבך / הן נגעו במדבר של עורך / ובקטיפה של שערך...